כשהגוף מחזיק את מה שקשה לומר במילים

לא תמיד רואים מבחוץ מה קורה בפנים.

יש אנשים שנראים כלפי חוץ “בסדר”. הם עובדים, מדברים, מחייכים ומתפקדים. לפעמים הם אפילו רגילים מאוד להחזיק: את עצמם, את הבית, את העבודה או את האנשים שסביבם.

אבל בפנים יכול להיות פער גדול.

לפעמים זו הבטן שמספרת ראשונה. כיווץ, כאב, לחץ או תחושה שמשהו שם אינו רגוע. עוד לפני שיש מילים, ועוד לפני שברור אם מדובר בפחד, עצב, בדידות או דריכות, הגוף כבר מגיב.

כשהגוף מדבר לפני המילים

לא תמיד קל להבין תחושה גופנית בזמן אמת. לפעמים יש כאב, כיווץ או אי־שקט, אבל המחשבה עוד לא יודעת להסביר מה קורה. האדם יכול לשאול את עצמו: למה זה קורה לי? למה דווקא עכשיו? ומה אני אמורה לעשות עם זה?

חשוב לומר: לא כל תחושה גופנית היא רגשית. כאבים, לחץ או שינויים בגוף דורשים גם התייחסות רפואית כשצריך. אבל לפעמים, אחרי שנבדקו הסיבות הגופניות, מתברר שלתחושה יש גם שפה רגשית.

הגוף יכול להחזיק זיכרונות, מתחים, פחדים ודפוסים שנוצרו בעבר. לפעמים הוא מגיב לפני שהמילים מגיעות, כאילו הוא מזהה סכנה או כאב מוכר גם כשההווה כבר שונה.

מה יכול להסתתר מתחת לכיווץ

בתהליך טיפולי אפשר להתחיל להבין שהתחושה אינה רק משהו שצריך להשתיק. לפעמים היא נושאת חוויה ישנה יותר.

מתחת לכיווץ יכול להיות חלק קטן ופגיע. מעין ילדה פנימית שנבהלה פעם, שלא ידעה להסביר במילים מה היא מרגישה, ושעדיין מפעילה את האזעקה דרך הגוף כשההווה נוגע במשהו מוכר.

ההבנה הזאת אינה בהכרח מעלימה מיד את הכאב. לעיתים השינוי הראשון הוא דווקא ביחסים איתו.

במקום להיבהל, להילחם בו או לנסות לנתח אותו במהירות, אפשר להתחיל לעצור ולשאול:

מה הגוף מנסה לספר?
איזו חוויה מתעוררת כאן?
ומי בתוכי זקוקה כרגע לכך שלא תישאר לבד?

איך טיפול באמנות יכול לעזור

טיפול באמנות יכול לפתוח דרך נוספת להקשיב למה שקורה בפנים.

היצירה אינה דורשת לדעת מראש מה “אמורים” לומר. אפשר להתחיל מצבע, קו, דימוי או חומר, ולתת צורה למה שנמצא בפנים גם כשעדיין אין לו ניסוח ברור.

לפעמים עצם האפשרות לראות משהו מהחוויה על הדף, מחוץ לגוף, מאפשרת להתחיל להתבונן בו אחרת. לא כדי לפתור הכול מיד, אלא כדי ליצור מרחק קטן, מגע עדין, ואפשרות להיות עם מה שעולה בלי להישאר לבד בתוכו.

ואיפה EMDR נכנס לתהליך

גם בעבודה עם EMDR אפשר לחבר בהדרגה בין התחושה בגוף, הרגש והחוויה שממנה היא נולדה.

לפעמים תחושה גופנית בהווה קשורה לזיכרון, לדפוס או לחוויה שהמערכת עדיין מגיבה אליהם כאילו הם מתרחשים עכשיו. בתוך תהליך מותאם ובקצב שנבדק יחד, אפשר לפגוש את החיבור הזה בעדינות ולעבד חלקים ממנו.

המטרה אינה להכריח את הגוף להפסיק לדבר. להפך: לפעמים דווקא כשמקשיבים לו אחרת, הוא כבר לא צריך להחזיק את הסיפור לבדו.

להקשיב אחרת

לפעמים הגוף מחזיק משהו שעוד לא הצלחנו לדעת במילים.

הטיפול מאפשר להתחיל להקשיב לו אחרת: לא מתוך מאבק, לא מתוך שיפוט, ולא מתוך ניסיון מהיר “להעלים” את התחושה, אלא מתוך סקרנות, קשר והדרגתיות.

לא תמיד רואים מבחוץ מה קורה בפנים.
אבל אפשר להתחיל לתת מקום למה שמבקש להישמע.

נעמה טירן
מטפלת באמנות ו־EMDR למבוגרים