מהו חלון הסיבולת?

כשמה שאנחנו מרגישים נעשה יותר מדי, אנחנו יכולים לצאת מחלון הסיבולת.

לפעמים היציאה היא כלפי מעלה.

יכולים להופיע הצפה, חרדה, דריכות, כעס, אי שקט, דופק מואץ, מחשבות שרצות או תחושה שהכול יותר מדי.

ולפעמים היציאה היא כלפי מטה.

יכולים להופיע ניתוק, קיפאון, ריקנות, עייפות, ערפול, כבדות או תחושה שאין גישה למה שאנחנו מרגישים.

חלון הסיבולת הוא הטווח שבו אנחנו יכולים להרגיש, ועדיין להישאר נוכחים.

בתוך החלון אנחנו מסוגלים לחשוב, לבחור, לדבר, להרגיש את הגוף ולהישאר בקשר עם מה שקורה עכשיו.

להיות בתוך החלון לא אומר להיות רגועים

כשאנחנו נמצאים בתוך חלון הסיבולת, אנחנו לא בהכרח רגועים או מרגישים טוב.

אפשר להיות עצובים, מפוחדים, כועסים או כאובים, ועדיין לשמור על מידה מסוימת של קשר עם עצמנו ועם הסביבה.

אנחנו עדיין מסוגלים להבין איפה אנחנו, להקשיב, לדבר, לבחור ולהיעזר באדם אחר.

הרגש נמצא, אבל הוא אינו משתלט על כל החוויה.

מה קורה כשעולים מעל החלון?

כאשר רמת העוררות נעשית גבוהה מכפי שמערכת העצבים יכולה לשאת באותו רגע, אנחנו עלולים לעבור למצב של הצפה.

יכולים להופיע חרדה, דריכות, חוסר מנוחה, כעס, דופק מהיר, קושי להתרכז או תחושה שחייבים לעשות משהו מיד.

לפעמים מופיע דחף לברוח, להתווכח, לפעול במהירות או לעצור את התחושה בכל דרך אפשרית.

במצב כזה קשה יותר לחשוב באופן רחב, לראות אפשרויות או לזכור שהחוויה הנוכחית אינה כל מה שקיים.

מה קורה כשיורדים מתחת לחלון?

במקרים אחרים, מערכת העצבים מגיבה לעומס דווקא בירידה בעוררות.

יכולים להופיע ניתוק, קיפאון, ריקנות, ערפול, כבדות, עייפות עמוקה או תחושה שאין גישה לרגש.

מבחוץ אדם יכול להיראות שקט, אבל השקט הזה אינו תמיד רוגע.

לעיתים זו התרחקות מהחוויה מפני שהיא גדולה או מאיימת מדי.

לא תמיד זו בחירה

גם הצפה וגם ניתוק יכולים להיות דרכים שבהן מערכת העצבים מנסה להגן עלינו.

אלה לא בהכרח תגובות שאנחנו בוחרים.

כאשר העומס גדול מכפי שאפשר לשאת באותו רגע, הגוף והנפש מנסים לעזור לנו לשרוד את החוויה בדרך שהם מכירים.

לכן חשוב לא לפרש יציאה מחלון הסיבולת כחולשה או ככישלון.

לעיתים היא מספרת שמערכת העצבים מתמודדת כרגע עם יותר מכפי שהיא יכולה להכיל.

חלון הסיבולת משתנה

חלון הסיבולת אינו קבוע.

הוא יכול להיות רחב יותר בתקופות שבהן אנחנו מרגישים בטוחים, נחים, מחוברים ונתמכים.

הוא יכול להצטמצם בתקופות של עייפות, עומס, כאב, בדידות, חוסר שינה או מתח מתמשך.

גם חוויה שמזכירה משהו מהעבר יכולה לגרום לנו לצאת מהחלון, אפילו אם בהווה אין סכנה ממשית.

לכן אותו אירוע יכול להרגיש אפשרי ביום אחד, ומציף ביום אחר.

איך עובדים עם חלון הסיבולת בטיפול?

בטיפול לא מנסים להכריח את האדם להרגיש יותר, וגם לא להעלים מיד את מה שעולה.

המטרה היא ללמוד בהדרגה לזהות מה קורה.

האם אני מוצפת?

האם אני מתנתקת?

האם אני עדיין יכולה להרגיש ולהישאר בקשר עם עצמי, עם הגוף ועם מי שנמצא מולי?

מתוך הזיהוי הזה אפשר ללמוד לנוע בין מגע עם החוויה לבין חזרה לקרקע, למשאבים ולקשר.

לפעמים נעזרים במבט סביב החדר, בתחושת כפות הרגליים על הרצפה, בתנועה, בנשימה, בדימוי, בצבע, בחומר או בקשר עם המטפלת.

המטרה אינה להימנע מרגש קשה.

המטרה היא לפגוש אותו במידה שאפשר לשאת ולעבד.

להרגיש בלי ללכת לאיבוד

עם הזמן, חלון הסיבולת יכול להתרחב.

המשמעות אינה שלא נחווה יותר כאב, פחד, חרדה או ניתוק.

המשמעות היא שיותר חוויות יוכלו להיות מורגשות, מוחזקות ומעובדות בלי להוביל מיד להצפה או להיעלמות פנימית.

רגשות וזיכרונות שפעם השתלטו על כל החוויה יכולים להפוך למשהו שאפשר להתקרב אליו בהדרגה.

לא בלי כאב.

אבל בלי ללכת לאיבוד בתוכו.

נעמה טירן
מטפלת באמנות וב EMDR למבוגרים