EMDR הוא טיפול פסיכותרפי מובנה, שנועד לסייע בעיבוד של זיכרונות וחוויות הממשיכים להשפיע על האדם גם לאחר שהאירוע עצמו כבר הסתיים.
ראשי התיבות הם:
Eye Movement Desensitization and Reprocessing
ובעברית נהוג לתרגם זאת כהקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים.
למרות שמו, EMDR אינו רק טכניקה של הזזת העיניים. זהו תהליך טיפולי רחב הכולל היכרות והערכה, הכנה, פיתוח יכולת לוויסות, בחירת מוקדים לעבודה, עיבוד של זיכרונות ובדיקה של השינוי לאורך הזמן.
כאשר העבר ממשיך להיות פעיל בהווה
רוב החוויות שאנו עוברים מקבלות עם הזמן מקום בתוך סיפור החיים שלנו. אנחנו מסוגלים לזכור אותן, להבין שהן הסתיימו ולהתייחס אליהן מתוך נקודת המבט של ההווה.
אבל יש חוויות שהיו מאיימות, מציפות או קשות מדי לעיכול בזמן אמת. לפעמים לא היה מספיק ביטחון, תמיכה או יכולת להתמודד עם מה שקרה. במצבים כאלה, חלקים מהחוויה עשויים להמשיך להיות מחוברים לעוצמה הרגשית, לתחושות הגוף ולאמונות שהתעוררו אז.
לכן יכול להיווצר פער בין הידיעה השכלית לבין התגובה הרגשית והגופנית:
- אדם יודע שהסכנה חלפה, אבל גופו ממשיך להיות דרוך.
- הוא מבין שלא היה אשם, אך עדיין מרגיש אשמה או בושה.
- הוא יודע שהאדם שמולו אינו מי שפגע בו, אך מגיב כאילו שוב נשקפת סכנה.
- הוא רוצה להתקרב, אך מצבים של קרבה מפעילים פחד, קיפאון או רצון להתרחק.
- הוא זוכר את האירוע, אך הזיכרון מרגיש חי, קרוב ומציף כאילו הוא מתרחש כעת.
ב-EMDR עובדים לא רק עם הסיפור העובדתי של מה שקרה, אלא עם הדרך שבה החוויה נשמרה וממשיכה להתעורר בהווה.
מה כולל זיכרון בטיפול EMDR?
זיכרון אינו מורכב רק מסיפור או מתמונה. לעיתים מחוברים אליו כמה רבדים:
- תמונה או רגע מסוים מהאירוע
- מחשבות ואמונות על העצמי
- רגשות
- תחושות גוף
- דחפים לפעולה, כמו לברוח, לקפוא או להתגונן
- מצבים בהווה שמפעילים את אותה רשת של זיכרון
לדוגמה, אדם עשוי לזכור אירוע שבו לא הצליח להגן על עצמו, ולשאת מאז את האמונה: “אני חסר אונים”. גם כאשר חייו השתנו ויש לו כיום יכולות ואפשרויות שלא היו לו אז, הגוף והרגש עדיין עשויים להגיב מתוך החוויה הישנה.
מטרת הטיפול אינה למחוק את האירוע, אלא לאפשר לזיכרון להתחבר גם למה שהאדם יודע ויכול להרגיש כיום.
מה קורה בפועל בטיפול?
טיפול EMDR אינו מתחיל בהכרח בכך שהמטופל מתבקש להיכנס מיד לזיכרון הקשה ביותר.
בשלבים הראשונים מכירים את סיפור החיים, את הקשיים בהווה ואת הדרכים שבהן האדם מתמודד. בודקים מה מפעיל אותו, מה מסייע לו להרגיש יציב יותר, ומהי מידת היכולת שלו להישאר מחובר להווה גם כאשר עולה רגש חזק.
לעיתים נקדיש זמן להכנה הכוללת:
- זיהוי סימנים של הצפה או ניתוק
- פיתוח דרכים לחזרה להווה
- חיזוק משאבים ותחושת ביטחון
- היכרות עם תגובות הגוף
- יצירת שליטה רבה יותר בקצב העבודה
- בניית קשר טיפולי שמאפשר לעצור, לשנות כיוון או להאט
רק לאחר שיש בסיס מתאים בוחרים יחד חוויה לעבודה.
המטופל מתבקש לשים לב לרגע מסוים, למחשבה השלילית המחוברת אליו, לרגש ולתחושות הגוף. במקביל נעשה שימוש בגירוי דו-צדדי, בדרך כלל בסדרות קצרות.
בין סדרה לסדרה עוצרים ובודקים מה עלה. לעיתים עולה זיכרון נוסף, מחשבה חדשה, שינוי בתחושת הגוף, רגש או הבנה שלא היו נגישים קודם. המטופל אינו נדרש להגיע לתשובה מסוימת או “לעשות את זה נכון”. התפקיד שלו הוא לשים לב למה שמתרחש, והמטפלת מלווה ומתאימה את התהליך.
מהו גירוי דו-צדדי?
גירוי דו-צדדי הוא גירוי המתחלף בין שני צדי הגוף. אפשר לבצע אותו בכמה דרכים:
- מעקב בעיניים אחר תנועה מצד לצד
- צלילים המתחלפים בין האוזניים
- תיפוף או מגע לסירוגין בצדי הגוף
תנועות העיניים הן הצורה המוכרת ביותר, אך הן אינן האפשרות היחידה.
הגירוי הדו-צדדי אינו טיפול בפני עצמו. הוא משולב בתוך תהליך טיפולי הכולל הערכה, הכנה, בחירת מטרה, מעקב אחר התגובה ועיבוד של מה שעולה.
איך תנועות העיניים עשויות לעזור?
זו שאלה טבעית. עבור מי שפוגש את השיטה לראשונה, הרעיון שתנועות עיניים יכולות להשתלב בטיפול רגשי עשוי להישמע מוזר.
המנגנון המדויק שדרכו EMDR פועל עדיין נחקר. קיימות כמה השערות, ולא נכון להציג אחת מהן כהסבר סופי ומוכח.
השערת זיכרון העבודה
אחת ההשערות המרכזיות מתייחסת למגבלה של זיכרון העבודה - המערכת שמאפשרת לנו להחזיק מידע פעיל במודעות ולעבוד איתו לזמן קצר.
העלאה של זיכרון רגשי דורשת משאבים מזיכרון העבודה. גם המעקב בעיניים אחר תנועה מצד לצד דורש קשב ומשאבים.
כאשר שתי הפעולות נעשות יחד, הן מתחרות על אותה קיבולת מוגבלת. כתוצאה מכך, הזיכרון עשוי להיחוות כפחות חד, פחות חי ופחות טעון מבחינה רגשית.
כאשר עוצמתו פוחתת, האדם יכול להתקרב אליו מבלי להיות מוצף באותה מידה. כך עשוי להיווצר מרחב שבו הזיכרון עובר עיבוד ומתחבר למידע חדש ורלוונטי להווה.
למשל:
“לא יכולתי לפעול אז” יכול להתחבר ל-”כיום יש לי אפשרויות”.
“הייתי חסר אונים” יכול להתחבר ל-”שרדתי, והיום אני יכול להגן על עצמי”.
“זה קורה שוב” יכול להתחבר ל-”זו תגובה לזיכרון; כרגע אני כאן ובטוח”.
השערות נוספות
קיימות גם השערות המתייחסות להשפעה של הגירוי הדו-צדדי על הקשב, על תגובת ההתמצאות של מערכת העצבים ועל תהליכים הדומים בחלקם לאופן שבו המוח מעבד מידע בזמן שינה.
ייתכן שההשפעה של EMDR אינה נובעת ממנגנון יחיד, אלא מהשילוב בין העלאת הזיכרון בסביבה בטוחה, קשב כפול לעבר ולהווה, גירוי דו-צדדי, קשר טיפולי והאפשרות לעבד את החוויה באופן הדרגתי.
הדבר החשוב מבחינה טיפולית הוא שתנועות העיניים אינן קסם ואינן “מוחקות” את הזיכרון. הן כלי שנועד לתמוך בעיבוד בתוך מסגרת טיפולית מובנית.
האם חייבים לספר את כל פרטי האירוע?
לא בהכרח.
ב-EMDR ניתן לעיתים לעבוד גם בלי לתאר בקול את כל פרטי החוויה. המטופל יכול להחזיק חלקים ממנה בתודעתו ולשתף רק את מה שנחוץ כדי שהמטפלת תוכל להבין את התהליך, לעקוב אחר מידת ההצפה ולהתאים את הקצב.
עם זאת, חשוב שיהיה מספיק קשר ותקשורת כדי שהמטופל לא יישאר לבד עם מה שעולה וכדי שאפשר יהיה לעצור, להאט או לשנות את אופן העבודה כאשר יש צורך.
האם הזיכרון נעלם?
לא.
לאחר עיבוד, האדם בדרך כלל עדיין יודע מה קרה ויכול לזכור את האירוע. ההבדל עשוי להיות באופן שבו הוא נחווה.
הזיכרון יכול להרגיש:
- רחוק יותר בזמן
- פחות חי ומוחשי
- פחות טעון רגשית
- פחות מחובר לתחושות גוף עוצמתיות
- פחות מפעיל במצבים בהווה
המטרה אינה להחליט שהאירוע לא היה קשה, אלא לאפשר לאדם לדעת ולהרגיש שהוא הסתיים.
לאילו קשיים EMDR עשוי להתאים?
EMDR מוכר במיוחד כטיפול בטראומה וב-PTSD. נעשה בו שימוש גם במצבים נוספים שבהם חוויות עבר ממשיכות להיות פעילות בהווה, כגון חרדה, פחדים, זיכרונות חודרניים, תגובות לאירועים קשים, בושה, אשמה וטריגרים גופניים ורגשיים.
אפשר להשתמש בעקרונות השיטה גם לעבודה עם מצבים בהווה ועם חששות מהעתיד, כאשר הם קשורים לרשתות זיכרון ולדפוסים שנוצרו בעקבות חוויות קודמות.
עם זאת, לא כל קושי מחייב EMDR ולא לכל אדם מתאים להתחיל בעיבוד זיכרונות מיד. לפעמים הדבר הנכון הוא להתחיל ביציבות, בוויסות, בהתמודדות עם החיים הנוכחיים או בבניית הקשר הטיפולי.
האם EMDR הוא טיפול קצר?
לעיתים עבודה על אירוע ממוקד יכולה להיות קצרה יחסית. במקרים אחרים קיימות חוויות רבות, טראומה מורכבת או צורך בהכנה ממושכת יותר.
משך הטיפול תלוי בין היתר ב:
- סוג החוויה והיקפה
- מספר הזיכרונות הקשורים לקושי
- עוצמת ההצפה
- מצב החיים בהווה
- דרכי ההתמודדות הקיימות
- מידת התמיכה והיציבות
- מטרות הטיפול
המטרה אינה לעבד מהר ככל האפשר, אלא להתקדם בקצב שמאפשר תנועה בלי לאבד תחושת ביטחון ושליטה.
לסיכום
EMDR הוא טיפול רגשי מובנה שמסייע לעבד זיכרונות וחוויות הממשיכים להשפיע על ההווה.
במהלך הטיפול מתייחסים לא רק למה שקרה, אלא גם למחשבות, לרגשות ולתחושות הגוף המחוברות לחוויה. הגירוי הדו-צדדי, ובכללו תנועות העיניים, משמש ככלי שתומך בתהליך.
אחת ההשערות המרכזיות היא שתנועות העיניים מעמיסות על זיכרון העבודה בזמן שהזיכרון מוחזק במודעות. כתוצאה מכך, הוא עשוי להפוך לפחות חי ופחות טעון, ונוצר מרחב לעבד אותו מתוך נקודת המבט של ההווה.
הזיכרון אינו נמחק. הוא יכול להישאר חלק מסיפור החיים - בלי להרגיש כאילו הוא עדיין מתרחש ובלי לנהל את ההווה באותה עוצמה.